החלטה בתיק ת"א 20918-10-09

1.      בפני בקשה מטעם הנתבעת (להלן:"המבקשת"), לחייב את התובעים (להלן:"המשיבים"), בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה, בסכום שלא יפחת מ- 250,000 ש"ח.

2.      בין הצדדים התנהלה בעבר תביעה שהגישה הנתבעת נגד התובעים, בהליך אחר בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 1746/01). התביעה נדחתה, והתובעים בתביעה שבפני טוענים כי פסק דינו של בית המשפט ניתן בחלוף כשלוש שנים וחצי מיום הגשת התביעה ובינתיים קרסו עסקיהם כתוצאה מאותה התדיינות.

3.      תמצית טענות המבקשת :

         א.         הנתבעת הינה חברה אנגלית. ניהול התובענה מול התובעים בישראל, גורם לה לעלויות גדולות מעלויות שיש לנתבע מישראל (תרגום כתבי בי-דין והחלטות לשפה אנגלית; טיסות בינלאומיות ושהייה במלונות לשם פגישות הכנה ומתן עדות בישראל).

          ב.         התובע 1 הוא אדם חסר משאבים כלכליים כלשהם; מתקיים מקצבת זקנה של המוסד לביטוח לאומי; אין לו הכנסות אחרות; ידו אינה משגת לשאת בעצמו בשכר טרחת עו"ד לניהול תביעתו שכן בא כוחו מייצג אותו מכוח מינוי שנעשה על-פי חוק הסיוע המשפטי, תשל"ב-1972, הכל כפי שמתברר מהודאתו שבתצהיר התומך בבקשת התובעים לפטור מאגרה את התובעת 2.

          ג.          התובעת 2 היא חברה בבעלות התובע 1, שפעילותה קרסה ולכן ביקשה לקבל פטור מתשלום אגרת המשפט, בטענה להעדר משאבים, שכן מי שיישא בנטל התשלום בפועל הוא התובע 1.

          ד.         סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"), קובע כי משהוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות, אלא אם נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם הוצאות הצד שכנגד.

התובעת 2 לא עמדה בנטל ההוכחה לסתירת החזקה נגד חברה שהגישה תובענה, כפי שנקבע בפסקה 6 לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (פורסם בנבו), (להלן: "פרשת אואזיס").

         ה.         מהבקשה לארכה שהוגשה לבית המשפט בהסכמת הצדדים ביום 6.9.10, ניתן ללמוד מסעיף 2 כי: "...מקום מושבו של המשיב 1 הוא בחו"ל".

במצב כזה נקבע בפסיקה 6787/99 חאתם עאשור נ' מדינת ישראל , תק-על 99(3) בעמ' 258:

"... היותו של התובע תושב חוץ שגביית הוצאות ממנו, אם תפסקנה נגדו, תהיה בלתי אפשרית או קשה, מהווה טעם מוצדק לחייב בהפקדת ערובה".

          ו.          לאור הנטען, קיימת ודאות כי במקרה שהתביעה תדחה, יהיה זה בלתי אפשרי לגבות את ההוצאות מן התובעים.

4.      תמצית טענות המשיבים :

         א.         המשיב-התובע 1 הינו אזרח ותושב הארץ, ומסר כתובת מגורים מדויקת כנדרש. טענת המבקשת שמקום מושבו בחו"ל אינה מבוססת דיה, שכן היא מסתמכת על בקשה קודמת של המבקשת עצמה, כאשר ההסכמה לבקשה הקודמת ניתנה על-ידי המשיבים-התובעים למהותה ולא לכל האמור בה, על כן המשיב-התובע 1 מעולם לא הודה שהוא מתגורר בחו"ל.

          ב.         מטרת המבקשת-הנתבעת בבקשה זו, היא למנוע מהתובעים לנהל את ההליך המשפטי נגדה ולהכשילם בקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם, כך פעלו גם בהזדמנויות אחרות:

                     (1).     כאשר המבקשת-הנתבעת עצמה ביקשה להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט; ביקשה לקבל את תחשיב הנזקים שנגרמו לתובעים, וזנחה את שולחן המשא ומתן ללא הסבר. בנוסף, התנהגות זו מעידה על כך שהמבקשת אינה חפצה למזער את הוצאותיה בהליך המשפטי נגדה; המבקשת היא זו שבחרה לנהל את תביעתה המקורית נגד המשיבים-התובעים בבית המשפט המחוזי בישראל, לכן היא היתה מודעת להוצאות הגדולות הכרוכות בדבר, וכן היא היתה מודעת שאם תידחה תביעתה היא תסתכן בכך שתשא בהוצאות הפיצוי בגין הנזקים שגרם ההליך המשפטי למשיבים-התובעים. משכך, היא הפקידה התחייבות לפצות את התובעים (הנתבעים בתביעה שם) בגין כל נזקיהם.

                   (2).       כאשר המבקשת-הנתבעת נמנעה במשך למעלה מ-10 חודשים מלקבל כתבי בי-דין, פעלה בתחבולות וגרמה לתובעים להוצאות רבות.

          ג.          מצבם הכלכלי הרעוע של התובעים אין בו כדי להצדיק היענות לבקשה, כפי שכבר נקבע בפסיקה רלוונטית בנושא חיוב הפקדת ערובה על-ידי תובע פרטי, שכן בדרך זו היה נועל בית המשפט את שעריו בפני דלי אמצעים, וכפי שנאמר בדברי השופטת פרוקצ'ה ברע"א 2808/00 שופרסל בע"מ נ' אורי ניב ), הטלת ערובה לתשלום הוצאות יש בה כדי לפגוע בזכות יסוד של התובע - היא הזכות לקניין.

ישנם שלושה מקרים עיקריים, בהם יחוייב התובע בהפקדת ערובה, כפי שעולה מדבריו של ד"ר זוסמן בספרו על סדרי דין, מהדורה שביעית, סעיף 691, עמ' 900-901: